בגדול ניתן לחלק את הטיפולים הניתנים לסובלים ממיגרנה לשתי קבוצות מרכזיות: טיפולים תרופתיים וטיפולים שאינם תרופתיים. הטיפולים שאינם תרופתיים כוללים בעיקר שינויים באורח החיים וניסיונות להימנע מגורמים שעשויים לעורר התקפים.
ככל הנראה, אנשים הסובלים ממיגרנות, מושפעים בקלות ממצבים החורגים מהשגרה היומיומית ולפיכך הטיפול שאינו תרופתי כולל בין היתר הקפדה על שעות שינה קבועות, ארוחות מסודרות והימנעות ממצבי מתח לא שגרתיים.
הטיפול התרופתי נחלק אף הוא לשתי קבוצות מרכזיות של טיפולים: הטיפול הניתן בזמן התקף חד, שמטרתו להביא לסיום ההתקף במהירות האפשרית ולמנוע החמרה של התסמינים והטיפול המונע, הניתן בשגרה, שמטרתו המרכזית לעכב את הופעת ההתקף הבא או למנוע את הופעתו כליל. תרופות ממשפחת הטריפטאנים משמשות לטיפול בהתקף חד.
הטיפול בהתקף מיגרנוטי חד
על קצה המזלג יש לציין כי גם הטיפול בהתקף החד נחלק לשתי קבוצות מרכזיות: הטיפול הסגולי, המבוסס בעיקר על מתן תרופות ממשפחת הטריפטאנים והטיפול הבלתי סגולי, הכולל בעיקר מתן אופיואידים ומשככי כאבים. בנוסף לכך, קיימות שתי גישות מרכזיות לטיפול החד להלן:
- הגישה המרובדת – גישה זו דוגלת בכך שיש לקבוע את הטיפול בהתאם לצרכים האישיים של החולה, כלומר בהתאם למידת חוסר התפקוד ובהתאם לעוצמת הכאב, כך שככל שמצבו של החולה חמור יותר וככל שהחולה מוגבל יותר מבחינה תפקודית, כך יש להתחיל מוקדם יותר במתן של תרופות סגוליות דוגמת תרופות ממשפחת הטריפטאנים. זוהי למעשה הגישה המקובלת יותר כיום.
- הגישה המדורגת – גישה זו דוגלת בכך שיש להתחיל לטפל בכל התקף מיגרנוטי עם משככי כאבים פשוטים. אם משככי הכאבים הפשוטים לא מביאים להקלה, יש להמשיך ולתת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים ואם גם לאחר מתן של נוגדי דלקת שאינם סטרואידים אין תגובה לטיפול, ניתן לעבור לתרופות ממשפחת הטריפטאנים. היתרון של שיטה זו הוא שפעמים רבות די במשכך כאבים פשוט בשביל לעצור את ההתקף. חסרונה נעוץ בכך שבמקרים רבים משככי הכאבים הפשוטים ונוגדי הדלקת שאינם סטרואידים אינם מסייעים להקלה וכידוע, ככל שההתקף ממושך יותר וחמור יותר, כך הטיפול בו קשה ומאתגר יותר.
אודות משפחת הטריפטאנים
הטריפטאנים הם קבוצה של תרופות הנמצאת בשימוש מתחילת שנות התשעים של המאה העשרים. מדובר באגוניסטים ייחודיים של קולטני סרוטונין הפועלים על רצפטורים מסוג B ומסוג D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג D ממוקמים על קצות האקסונים השלישוניים בכלי הדם ועל פני גופי הנוירונים בגרעין העצב המשולש בגזע המוח ואילו הרצפטורים מסוג B ממוקמים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה.
הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה ואילו הפעלת קולטני B מונעת את ההתרחבות של כלי הדם של הקרום הקשה. סך הכול משווקים כיום בישראל חמישה סוגים של טריפטאנים:
- Relert – 40 mg, 80 mg
- Rizalt – 5mg, 10 mg, 10 mg RPD
- Zomig – 5mg, 2.5 mg, intranasal 2.5 mg
- Naramig – 2.5 mg
- Sumatriptan – 50 mg, 100 mg, intranasal 20 mg, S.C injection 6 mg
מנגנון הפעולה של כל התרופות במשפחה זו זהה.
תופעות לוואי אפשריות והתוויות נגד
באופן עקרוני, כל התרופות במשפחת הטריפטאנים בטוחות לשימוש ויעילות לטיפול במיגרנה, כשבחלק ניכר מהמקרים התרופות תורמות לשיפור ניכר לטובה באיכות החיים של החולים. עם זאת, בדומה לכל התרופות באשר הן, גם השימוש בתרופות ממשפחת הטריפטאנים כרוך בתופעות לוואי פוטנציאליות מסוימות, כשבעיקר מדובר באי נוחות בחזה, תחושת לחץ בחזה וחולשה כללית. התווית הנגד המרכזית היא מחלת עורקים כליליים.
כיצד בוחרים את התרופה המתאימה?
חשוב מאוד לציין כי התגובה לתרופות במשפחת הטריפטאנים היא אישית מאוד, ולפיכך לא ניתן לחזות אותה מראש. אי לכך, במקרים מסוימים יש לנסות מספר תרופות לאורך זמן, עד שמגיעים לתרופה הגורמת לתוצאות משביעות רצון עם כמה שפחות תופעות לוואי.
הממדים המרכזיים ליעילות התרופות במשפחה זו הם הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים לכל היותר, הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים לכל היותר והסיכוי לאי חזרת ההתקף בטווח של עשרים וארבע שעות מאז הנטילה. כמו כן, נהוג להשתמש במדד עקביות ההשפעה הטיפולית, כלומר להתייחס לסיכוי ששניים מתוך שלושה טיפולים יוכתרו בהצלחה.
