מדענים ערכו מחקרים רבים כדי לאתר את התהליכים המתרחשים במהלך מיגרנה, המופעלים על ידי כלי הדם במוח, ומתבטאים בהרחבת והצרת כלי הדם, במצב המוביל לכאבי ראש פועמים המאפיינים את המיגרנה.
בעבר ההתייחסות המדעית למיגרנות הייתה כאל הפרעה וסקולרית. כיום המצב שונה, ומדענים יודעים כי שינויים מוחיים אלו, ותסמיניהם הכואבים, הם התוצאה הסופית של תהליכים אשר מופעלים על ידי מסלולים עצביים מורכבים יותר במוח.
מיגרנה: הפרעה נוירולוגית גנטית
חוקרים מאמינים היום שמיגרנות הן הפרעה נוירולוגית, המבוססת במידה רבה על גורמים גנטיים. הם עדיין אינם מבינים את כל המתרחש במהלך מיגרנה, כמו למשל הסיבה להתרחשות תסמינים מסוימים, אך הם קרובים יותר לגלות את המסתורין האופף את המיגרנה. מאמר זה סוקר את מה שחוקרים מאמינים שמתרחש במוח במהלך תסמיני מיגרנה.
בתחילת המיגרנה, מופעלים תאי עצב בגזע המוח. הפעלה זו עשויה להתרחש כתוצאה מסיבות שונות, כולל חוסר שינה, או העדר מזון או חוסר הקפדה על שתייה מספקת. ירידה ברמת המגנזיום, תעלות סידן חריגות על פני שטח הנוירון, שינויים במיטוכונדריה או הפרעות גנטיות אחרות, הם כל הגורמים האפשריים.
עם הפעלת הגירוי, הנוירונים שולחים הודעות לעורך העצבים הטריגמינאליים, ומסלול כאב משמעותי מתחיל לפעול בגזע המוח ועובר לאורך הפנים, השיניים, העיניים, הסינוסים והמצח, כמו גם לאורך כלי הדם על פני שטח המוח. כלי דם אלו מתרחבים או מצטמצמים בתגובה.
דיכוי מתפשט בקליפת המוח
הפעילות המתרחשת על פני שטח המוח, נקראת דיכוי קליפה מתפשט. התפשטות זו נעה כמו סופת רעמים המתקדמת לאט, ועוברת מהחלק האחורי של המוח אל קדמת הראש. כאשר מסלול זה עובר מעל המוח, כלי הדם במוח מצטמצמים, ומגבילים את זרימת החמצן.
חוקרים מאמינים שדיכוי קליפת המוח עשוי להיות הגורם המפעיל הילה חזותית אותה חווים חלק מהאנשים הסובלים ממיגרנות. הילות אלו גורמות לאנשים לראות כתמים כהים או צבעוניים, הבזקי ניצוצות או הפרעות חזותיות אחרות.
כימיקלים גורמים לתסמינים נוספים
המוח מגיב גם להפעלת גזע המוח באמצעות שחרור כימיקלים שונים. ברגע שהם משוחררים, הם עוברים לשכבה החיצונית של המוח, אל הקרום, אשר גורם לדלקת ונפיחות כלי הדם, מה שגורם לעלייה בזרימת הדם סביב המוח. זהו הגורם לכאב הפועם אותו חווים רוב האנשים במהלך המיגרנה.
בעוד שמקור הכאב עשוי להיות על פני שטח המוח, ניתן להרגישו בעיניים, במצח, בצוואר, בפנים או בסינוסים. נוירו כימיקלים אלו עשויים אף לשדר אותות לחלק המוח השולט בתיאבון ולגרום לבחילות והקאות.
רגישות יתר – זוהי תופעה נוספת המתרחשת כתוצאה מדלקת כימית זו. כשמונים אחוזים מהסובלים ממיגרנה חווים מצבי עור המתבטאים בדפוסים עגולים או סימטריים המופיעים על העור ומפעילים כאב. חלק מהאנשים סובלים אפילו מכאב שיער, והתגובה הכימית במוח היא הסיבה.
המיגרנה מתפשטת – ואז מפסיקה
כאב המיגרנה הראשוני מתחיל עם הפעלת הנוירונים בגזע המוח, ומשתנה לאחר כשעה עד שעתיים. בשלב זה המיגרנה עוברת לשלב השני, שבו מערכת העצבים המרכזית הופכת להיות רגישה ומעורבת. אם ניתן לקחת תרופות לפני השלב השני של התרחשות המיגרנה, ניתן לעצור את הכאב. תרופות טריפטיות עשויות לכבות את הכאב הראשוני באמצעות צמצום כל הדם וחסימת העברת הכאב.
אך אם מחזור הכאב ממשיך למערכת העצבים המרכזית, התרופות הופכות להיות פחות יעילות. אם המצב אינו מטופל, המיגרנה עשויה להימשך עד שלושה ימים, לפני שתגובת מערכת העצבים סוף סוף נרגעת והמוח שב למצב הרגיל.
