התרופות הידועות ביותר במשפחת נוגדות הדלקת שאינן סטרואידיות הן נפרוקסן, איבופרופן ואספירין המוכרות בישראל בשמות המסחריים נורופן, אדוויל, וולטרן ועוד.
התרופות במשפחה זו משמשות הן לטיפול בהתקף חד של מיגרנה והן כטיפול מונע. במאמר שלפניכם נעסוק בשני השימושים הנ"ל אך ראשית נדון בפתופיזיולוגיה של המיגרנה על מנת לסבר את האוזן בנוגע לקשר שבין המיגרנה לדלקת.
הקשר בין מיגרנה לדלקת
למרות שעדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לאטיולוגיה של המיגרנה, הרי שנכון להיום ידוע לנו די הרבה בנוגע למנגנונים הפיזיולוגיים הקשורים למיגרנה. עד לאחרונה המיגרנה נתפסה כמחלה של כלי דם אך ככל הנראה מדובר במחלה מוחית. האאורה למעשה ככל הנראה נגרמת כתוצאה מירידה בתפקוד של אזור ספציפי הממוקם בקליפת המוח.
בעבר נהוג היה לחשוב כי כאב הראש קשור לעליה בזילוח ולהתרחבות של כלי הדם, אך כיום כבר ברור לכל העוסקים בתחום כי הכאבים מתחילים כבר בשלב שבו מתרחשת הירידה באספקת הדם לקליפת המוח. השינויים המתרחשים בקליפת המוח משפיעים בשלב מסוים גם על גזע המוח בדגש על מערכת ה- trigeminal nerve (העצב המשולש) האחראית לעצבוב כלי הדם המוחיים (בדגש על ה- Dura או הקרום הקשה).
במערכת זו, הנקראת בשפה הרפואית trigemino-vascular system, פועלים מתווכים עצביים שונים וגירוי העצבים גורם להתרחבות של כלי הדם בקרום הקשה שמובילה בתורה לדליפה של חלבוני פלזמה למרווח הבין תאי, להפעלה של תאי פיטום וטסיות דם ובסופו של דבר ליצירה של תגובה דלקתית נוירוגנית (דלקת ממקור עצבי). ככל הנראה לפי הידוע לנו כיום, התגובה הזו קשורה באופן מסוים לכאבי הראש מהם סובלים הלוקים במיגרנה.
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות כטיפול מונע
ראשית, יש לציין כי השימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות כטיפול מונע לא מוגבל רק למיגרנות, כשלמעשה התרופות במשפחה זו משמשות גם כטיפול מונע בקרב הסובלים מכאב ראש תעוקתי (tension-type headache) כאשר הוא מופיע מדי יום ביומו.
הטיפול המונע נועד להפחית הן את תדירות ההתקפים, הן את דרגת החומרה של ההתקפים והן את משכם. ההחלטה להתחיל בטיפול מונע מתקבלת לרוב כאשר ההתקפים מופיעים בתדירות מינימאלית של שלושה עד ארבעה לחודש וכאשר ההתקפים גורמים להגבלה משמעותית בתפקוד היומיומי. כמו כן, ההחלטה מתקבלת בדרך כלל רק לאחר שהטיפול בהתקף החד הוביל לתופעות לוואי חמורות או לאחר שנכשל.
בדרך כלל, משתמשים בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות כטיפול מונע בשילוב עם תרופות מניעה נוספות. ישנן עוד תרופות רבות המשמשות למניעת ההתקפים כמו לדוגמה מעכבי תעלות סידן, תרופות נוגדות כפיון וחוסמי בטא כשההחלטה על התרופה המתאימה ביותר מבוצעת בהתבסס על תופעות הלוואי ועל מצבו הבריאותי של המטופל.
כך, לדוגמא, אדם הסובל מהיסטוריה של כיבים במערכת העיכול או מכיב פעיל בקיבה או בתריסריון, בדרך כלל לא יטופל עם נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות.
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות לטיפול בהתקף חד
ישנן שתי גישות מרכזיות לטיפול בהתקף מיגרנה חד: הגישה המדורגת והגישה המרובדת. לפי הגישה המרובדת יש לקבוע את הטיפול בהתאם לעוצמת הכאב שחווה המטופל ובהתאם למידת חוסר התפקוד המהווה את מנת חלקו כך שככל שהחולה סובל יותר ומוגבל יותר, כך מתחילים בשלב מוקדם יותר לטפל באמצעות תרופות סגוליות וזוהי הגישה שמקובלת כיום לטיפול בהתקף מיגרנוטי חד.
לעומת זאת, הגישה המדורגת דוגלת בכך שבכל התקף מיגרנה יש להתחיל לטפל באמצעות משככי כאבים פשוטים ואם הטיפול לא עולה יפה, יש להוסיף תרופות ממשפחת נוגדות הדלקת שאינן סטרואידיות. אם גם הטיפול הזה לא נמצא יעיל, ממשיכים לטפל עם טריפטן.
היתרון של הגישה המדורגת בא לידי ביטוי בכך שבמקרים רבים מאוד אכן מספיקה תרופה פשוטה בלבד כדי לסייע לחולים, אך החיסרון הגדול שלה בא לידי ביטוי בכך שבזמן שממתינים שהתרופות ישפיעו על המטופל, אם הן אינן מתאימות, ההתקף רק ילך ויחמיר והטיפול בו יהיה יותר ויותר מאתגר.