אפילפסיה מתבטאת בפעילות חשמלית מוגברת במוח ואילו במהלך התקף מיגרנה, מתרחשת השתקת הפעילות החשמלית באזורים פרטניים במערכת העצבים המרכזית.
בעוד שהפרכוסים האופייניים לאפילפסיה מתפתחים במהירות, התקף מיגרנה מתפתח באיטיות.
אך בשנים האחרונות מצטברות עדויות מדעיות רבות המצביעות על ראיות לפיהן שתי המחלות קשורות, ויתכן אף שהן נובעות כתוצאה מגורם משותף אחד, שהוא כפי הנראה גורם גנטי.
מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM)
מיגרנה המיפלגית משפחתית היא צורה נדירה יחסית של מיגרנה עם אאורה, המועברת בדפוס אוטוזומלי דומיננטי. האאורה בצורה זו של מיגרנה באה לידי ביטוי בהמיפרזיס המיפלגיה ולפחות ביטוי נוסף אחד כמו למשל הפרעת ראיה, דיספזיה או פרסטזיות הנמשכות כשעה ובעקבותיהן מופיע כאב ראש האופייני למיגרנה.
בנוסף, חלק מהאנשים הסובלים ממיגרנות חווים אאורה שיכולה להימשך עד חמישה ימים ברציפות ואף תמונת אנצפלופטיה כמו לדוגמה שינוי במצב ההכרה עד כדי תרדמת, פרכוסים וחום גבוה. ברוב המקרים, התסמינים חולפים מאליהם, אך דווחו מקרים עם אוטם מוחי, שארית של המיפרזיס, דמנציה, אוטם מוחי ומוות.
מאפיין נוסף של מיגרנה המיפלגית משפחתית הוא שמאמץ, לחץ נפשי, אנגיוגרפיה וחבלת ראש קלה תוארו כגורמים מעוררים פוטנציאליים. לצורך אבחנה נדרש לכל הפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה או שנייה הסובל ממיגרנה זו. עד כה זוהו שלושה גנים שונים במשפחות של חולים ב- FHM ולפי הגנים נהוג לחלק את התופעה לשלושה סוגים.
באופן עקרוני ניתן למצוא משפחות ללא גן ידוע או מוכר, מה שמעלה את הסבירות לכך שישנם עוד גנים הגורמים לסוג זה של מיגרנה, שטרם התגלו. להלן שלושת הסוגים:
FHM-1 – סוג זה נגרם בעקבות מוטציה בגן הנקרא CACANA1A , כשסך הכול בין חמישים לשבעים וחמישה אחוז מהמקרים של FHM הם תולדה של מוטציה בגן זה.
FHM-2 – סוג זה קשור למוטציה בגן הנקרא ATP1A2, כשעד כה מופו למעלה מעשרים מוטציות שונות שיכולות להופיע בגן זה. מוטציה בגן זה נמצאה בחולים הסובלים מפרכוסים ללא מיגרנה וכן נמצאה במשפחה אחת שבה חולים בני המשפחה הן במיגרנה והן באפילפסיה מסוג Benign familial infantile convulsions. דבר זה מצביע על חפיפה במנגנונים של מיגרנה ואפילפסיה.
FHM-3 – גן נוסף הגורם ל- FHM התגלה בשנת 2005. גן זה ממוקם על כרומוזום 2 ומקודד ליצירת יחידה Alfa 1 בתעלת מתח תלוית נתרן הנקראת SCN1A. מוטציה בגן זה נקשרה לאפילפסיה ויכולה בהחלט לגרום להתקפי אפילפסיה והתקפי חום וכן לאפילפסיה מיוקלונית חמורה של הינקות.
אפילפסיה במשפחה מגדילה את הסיכון לסבול ממיגרנה
גם מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של הגנים השונים, ידוע כיום כי משפחות בהן קיים סיפור משפחתי של אפילפסיה, נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מסיפור משפחתי של מיגרנה.
כך, למשל, נמצא במחקר רחב היקף שבחן כחמש מאות משפחות בהן ישנם שני בני משפחה לפחות הסובלים מאפילפסיה, כי ככל שלאדם יש יותר בני משפחה הסובלים מאפילפסיה, כך הסיכוי שלו לסבול ממיגרנה גבוה יותר. כיום האתגר המשמעותי בחקר המחלה הוא לאתר את המרכיב הגנטי. למידע נוסף על הקשר בין גנטיקה לאפילפסיה תוכלו למצוא כאן.
לאור כל זאת, קל יותר להבין מדוע במקרים מסוימים תרופות נגד פרכוסים כמו לדוגמה Depakote, gabapentin או Topamax, מסייעים לחלק מהסובלים ממיגרנה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
