מדריך: איך מטפלים ביעילות במיגרנות?

מיגרנה היא צורה שכיחה ונפוצה של כאב ראש, הבאה לידי ביטוי באופן אינטנסיבי בדרך כלל. מחלה מתחילה בדרך כלל בסביבות גיל ההתבגרות ונעלמת ברוב המקרים בעשור השישי לחיים.

אך מיגרנה יכולה להופיע גם בילדים ואפילו בקשישים ולא להיעלם למשך כל החיים.

מחלה זו פוגעת בכעשרים אחוז מהנשים ובעשירית מהגברים וככל הנראה מדובר על בעיה המופיעה על רקע גנטי, אם כי נכון להיום טרם אותרו הגנים הקשורים למיגרנה. התקף מיגרנה אופייני נמשך בין שעתיים במקרה הקל לשלושה ימים במקרה החמור ביותר.

ארגון הבריאות העולמי קובע שמיגרנה היא מצב תחלואה כרוני ומגביל מאוד, שכן מדובר על מצב הפוגע בצורה משמעותית באיכות חייהם של הסובלים ממנו. במאמר שלפניכם נפרט אודות כל הטיפולים המיועדים עבור הסובלים ממיגרנה.

הגישה המדורגת לעומת הגישה המרובדת לטיפול בהתקף מיגרנה חד

באופן עקרוני קיימות כיום שתי גישות לטיפול בהתקף מיגרנה חד. השיטה הראשונה דוגלת בכך שיש לתת טיפול באופן הדרגתי ולבחון בכל שלב את התגובה של המטופל לטיפול הקודם (הגישה המדורגת) והגישה השנייה דוגלת בכך שהטיפול צריך להשתנות בהתאם למצבו של המטופל וכי ככל שרמת המוגבלות של החולה גבוהה יותר, כך ניתן להתחיל מוקדם יותר בטיפול סגולי למיגרנה (הגישה המרובדת).

הגישה המדורגת דוגלת בכך שכאשר ההתקף מתחיל להתפתח, יש לתת כדור משכך כאבים פשוט, במידה והטיפול נכשל יש להמשיך במתן נוגד דלקת שאינו סטרואידי ובמידה וגם תרופה זו לא עזרה, ניתן להתקדם ולתת טריפטן.

היתרון של השיטה המדורגת בא לידי ביטוי כך שבמקרים רבים די במתן משכך כאבים פשוט בשביל לעצור את התקדמות ההתקף. החיסרון של שיטה זו בא לידי ביטוי בכך שכאשר מתמהמהים בהגשת התרופה המתאימה, ההתקף הולך ומחמיר בחלק ניכר מהמקרים. נכון לכתיבת שורות אלה, הגישה המקובלת לטיפול בהתקף מיגרנה חד היא הגישה המרובדת.

מתי מומלץ להשתמש בתרופות טריפטנים?

הטריפטנים היא קבוצה של תרופות הנמצאת בשימוש מתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת בלבד. בישראל משווקים כיום חמישה סוגים של טריפטנים שמנגנון הפעולה של כולם זהה: sumatriptan, zolmitriptan, eletriptan, rizatriptan ו- naratriptan.

תרופות אלו מובילות לשיפור משמעותי בחיי החולים. עם זאת, בדומה לכל תרופה באשר היא, השימוש בהן כרוך במספר תופעות לוואי כשבעיקר מדובר על חולשה, אי נוחות בחזה, תחושת לחץ בחזה ועוד. התגובה לתרופות במשפחה זו אישית ביותר ולא ניתן לצפות אותה מראש.

לכן, ברוב המקרים יהיה צורך להתנסות במספר תרופות ובמספר מינונים עד שניתן יהיה להתאים למטופל את סוג התרופה ואת המינון המתאים ביותר עבורו באופן אישי, שיגרום למינימום של תופעות לוואי. המדדים המשמשים להערכת מידת היעילות של הטריפטנים הם הסיכוי להביא להפחתה משמעותית ברמת הכאב תוך שעתיים לכל היותר מנטילת התרופה, הסיכוי להביא להעלמות מוחלטת של הכאב תוך שעתיים לכל היותר, הסיכוי לאי חזרה של ההתקף בטווח של עשרים וארבע שעות מנטילת התרופה ורמת העקביות של ההשפעה התרופתית.

הטיפול המניעתי

מטרת הטיפול המונע להביא להפחתה במשך ההתקף, בעוצמת ההתקף ובתדירות ההתקפים. הטיפול המונע מיועד עבור אלו הסובלים משלושה עד ארבעה התקפים מדי חודש הגורמים להגבלה משמעותית בתפקוד היומיומי או באלו שהטיפול בהתקף החד לא הביא לתוצאות הרצויות.

זהו טיפול תרופתי הכולל שימוש בחוסמי בטא, המביאים להפחתה של חמישים אחוז בתדירות ההתקפים, תרופות נגד דיכאון, תרופות נגד כפיון, נוגדי סרוטונין, תרופות להורדת לחץ הדם, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים ועוד. בין אם מדובר על טיפול מניעתי ובין אם מדובר על טיפול בהתקף חד, יש להקפיד על כך שהטיפול יתבצע תחת מעקב רפואי צמוד ותחת פיקוח של נוירולוג.

ללא ליווי רפואי צמוד לא ניתן יהיה להתאים לחולה את המינון המתאים עבורו ולא ניתן יהיה לקבוע איזה סוג של תרופות הביאו להשפעה המשמעותית והחיובית ביותר. במקרים מסוימים החולה יתבקש לנהל יומן מעקב אחרי השפעת התרופות השונות.