נוירולוג אחראי לטיפול במחלות מוח, חוט השדרה, העצבים ההיקפיים, ולעיתים גם מחלות שריר ומחלות הקשורות לחיבור בין השריר לעצב.
מחלות נפוצות בהן מטפל נוירולוג
נוירולוג עוסק במגוון רחב של מחלות, הניתנות לסיווג על פי האטיולוגיה שלהן (הגורם למחלה), או מיקום המחלה במערכת העצבים (המוח הגדול, המוח הקטן, חוט השדרה, עצב היקפי, צומת עצב – שריר). בין המחלות החשובות שבהן עוסק הנוירולוג ניתן למנות את המחלות הבאות:
- מחלות כלי דם במוח, ובעיקר שבץ מוחי איסכמי והמורגי (דימום מוחי).
- אפילפסיה – שם כללי למחלות של המוח המלוות בהתקפים שונים.
- כאבי ראש מסיבות שונות – מיגרנה, כאב ראש מקבצי, כאב ראש מתחי, ועוד.
- פגיעות קוגניטיביות שונות – דמנציה, ירידה בזיכרון וכדומה.
- גידולים של מערכת העצבים – תוך שיתוף פעולה עם נוירוכירורגים ואונקולוגים.
- מחלות זיהומיות של מערכת העצבים – למשל דלקת קרום המוח (מנינגיטיס) ודלקת מוח (אנצפליטיס).
- מחלות של הנוירון המוטורי ומחלות הפוגעות בקישור בין השריר לעצב – כמו מחלות ניוון שרירים (מחלת ALS) ועוד.
- מחלות טרשתיות, ובעיקר טרשת נפוצה (MS). מחלה זו מופיעה כפגיעה בחומר הלבן במערכת העצבים המרכזית, עם מגוון רחב של חסרים נוירולוגים.
- מחלות של עצבים ההיקפיים, המפוזרים ברחבי הגוף. מחלות אלו נקראות ניורופתיות, ויכולות לנבוע ממגוון רחב של סיבות (מחלה מטבולית, מחלות תורשתיות, תרופות, סוכרת, ועוד).
כלי האבחון הבסיסיים בהם משתמש נוירולוג
הכלי הראשוני ורב המעלה הוא הבדיקה הגופנית. הבדיקה הגופנית הנוירולוגית חשובה ביותר, מדוקדקת, ויכולה להצביע על מקומה של המחלה במערכת העצבים.
בדיקה גופנית נוירולוגית כוללת בדיקה של היכולת המוטורית בכל חלקי הגוף, הכוח הגס, הרפלקסים, התחושה, שיווי המשקל ובדיקת המוח הקטן (צרבלום), בדיקת קוגניציה, זיכרון, שפה, יכולות גבוהות של המוח, בדיקת ראיה, בדיקה של העצבים הקרניאלים (העצבים היוצאים ישירות מן המוח), ועוד. בדיקה נוירולוגית טובה יכולה להביא לאבחנה גם ללא צורך בבדיקות עזר.
מלבד הבדיקה הגופנית נעזר הנוירולוג גם בבדיקות הדמיה. בדיקות הדמיה של המוח כוללות בעיקר בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), ובדיקת תהודה מגנטית (MRI). בדיקות אלו מספקות אינפורמציה מרובה על המבנה של המוח וחלליו, כמו גם חוט השדרה.
בדיקת דיקור מותני (LP) מאפשרת זיהוי של מחלות המערבות את נוזל חוט השדרה, ה – CSF. בבדיקה זו נדקר החלל שמסביב לחוט השדרה, ונדגם במעבדה. הבדיקה יכולה להצביע על מחלות זיהומיות חשובות (בעיקר: דלקת קרום המוח), טרשת נפוצה, מחלות ממאירות ועוד. מיומנות בביצוע ופענוח בדיקה זו חשובה לכל נוירולוג.
בדיקה של הפעילות החשמלית במוח נקראת בדיקת EEG. בדיקה זו מתארת את מוקדי הפעילות החשמליים במוח, ומשמשת בעיקר לאבחנה של מחלת האפילפסיה. בדיקת EMG בודקת את הפעילות החשמלית בשריר, ובדיקת הולכה עצבית (NCV) בוחנת את המהירות ואת העוצמה (אמפליטודה) של ההולכה בעצב ההיקפי.
רמת ההכשרה של נוירולוג
מסלול הכשרתו של נוירולוג מורכב מלימודי רפואה מלאים – שש שנות לימוד עם שנת סטאז'. לאחר מכן עובר הנוירולוג לעתיד התמחות באחת מהמחלקות המוכרות על ידי משרד הבריאות. אורך ההתמחות עומד על חמש שנים. מתוך חמש שנים אלו, כארבע שנים עובד המתמחה במחלקה נוירולוגית, עם מספר חודשים נוספים במחלקה פנימית, מחלקה פסיכיאטרית, ומחלוקת נוספות אחרות.
בנוסף, עורך המתמחה עבודת מחקר במסגרת "מדעי יסוד". לאחר סיום ההתמחות ניתן לעברו תת התמחות, בדרך כלל בחוץ לארץ, בנואשים מגוונים בתחום הנוירולוגי – טיפול בשבץ, אפילפסיה ועוד.
ראו גם: