דיכאון היא הפרעה נפשית שגורמת לירידה משמעותית במצב הרוח, דיספוריה, ירידה באנרגיה וביכולת להנות מדברים. היא מובילה למחשבות שליליות ולא נעימות, לעיתים גם אובדניות, לירידה בערך העצמי, פגיעה בתיאבון ובשינה, ופגיעה ביכולת התפקוד ובחיי היומיום.
מיגרנה, לעומת זאת, היא מחלה פיזית. היא גורמת לכאבי ראש, בדרך כלל ממוקדים באיזור העיניים. אלה כאבים קשים ומשתקים, הגורמים לרגישות לרעש ולאור, ועלולים גם הם לגרום לפגיעה בתפקוד ובחיי היומיום כאשר הם מופיעים לעיתים קרובות אצל החולה.
אז מה הקשר בין שתי התופעות, הפיזית והנפשית?
הקשר הוא קומורבידיות. קו-מורבידיות משמעותה "חולי משותף". ואכן, מחקרים מראים שאנשים שסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה לפחות לסבול גם ממיגרנות. הקשר הזה נמצא גם בכיוון השני.
אנשים שסובלים ממיגרנות נמצאים בסיכון גבוה פי 2-5 ללקות גם בדיכאון. המשמעות של הסטטיסטיקה הזו, היא שדיכאון ומיגרנות מופיעים לעיתים קרובות ביחד אצל אותו אדם.
הסברים לקשר בין דיכאון ומיגרנה
יש לציין את חשיבות הממצא לגבי הקשר הדו-כיווני בין דיכאון ומיגרנה. לו היה נמצא שאחוז גדול מהסובלים מדיכאון סובלים גם ממיגרנה, אך לא להפך, היה ניתן לשער כי אנשים הסובלים מדיכאון מתקשים להתמודד עם כאב, או שמפתחים סימפטומים סומטיים המתבטאים במיגרנה.
לו היה נמצא שאחוז גדול מהסובלים ממיגרנה סובלים גם מדיכאון, אך לא להפך, היה ניתן לשער כי אנשים הסובלים ממיגרנה עלולים לפתח דיכאון כתוצאה מהסבל שמסיבה להם המיגרנה. מכיוון שהקשר שנמצא הוא דו כיווני, תוקפם של הסברים אלה נחלש, וסביר יותר לשער שישנו מנגנון משותף הגורם גם לדיכאון וגם למיגרנה.
לכן, החלו חוקרים לבדוק האם יש מנגנונים משותפים שמסבירים את שתי התופעות. אחד הגורמים המשותפים הבולטים קשור לנוירוטרנסמיטור סרטונין. רמות נמוכות של סרטונין במח מהוות חלק מהאתיאולוגיה של הופעת דיכאון, וגם מיגרנה קשורה בתת- תפקוד של מערכת הסרטונין- אם כי בהתקף מיגרנה ישנה עליה חדה פתאומית וקצרה בריכוז הסרטונין בסינפסות.
גם התרופות המשמשות לטיפול בשתי המחלות קשורות למערכות של סרטונין (אם כי באופנים שונים), ויש לטיפולים התרופתיים השונים השפעות בין-תרופתיות בולטות (בעיקר סכנה לסינדרום סרטונין שנגרם בעקבות עליה חדה מידי בריכוז הסרטונין במח).
ממצאים נוספים מתייחסים לשינויים בזרימת הדם לאיזורים שונים במח, בעיקר בקורטס, שנמצאו הן במצבי דיכאון והן בהתקפת מיגרנה. במחקרים גנטיים נמצא כי קיימת וריאציה גנטית אשר מעלה את הסיכוי לחלות גם בדיכאון וגם במיגרנה. הוריאציה נקראת פולימורפיזם, אך היא לא מהווה גן יחיד או קבוצה מצומצמת של גנים שגורמת לשתי המחלות.
חשיבות בהקשר הטיפולי
ראשית, חשוב לדעת על הקשר בין מיגרנה ודיכאון, כדי שיהיה אפשר להתייחס לשתי הבעיות באופן מלא, מבלי להניח שאחת מהן נגרמת כתוצאה מהשניה, ושטיפול טוב בראשונה יפתור גם את הבעיה השניה. כאשר אנשים סובלים גם מדיכאון וגם ממיגרנה, הרופא צריך לטפל בשתי הבעיות.
שנית, חשוב לשים לב לפעילות השונה של התרופות לטיפול בדיכאון ובמיגרנה. התרופות הנפוצות לטיפול בדיכאון, ממשפחת SSRI, פועלות על עיכוב הקליטה מחדש של הסרטונין בתא ממנו נשלח (התא אוסף את הסרטונין כדי להשתמש בו פעם נוספת. כאשר הקליטה מעוכבת, הסרטונין נשאר זמן רב יותר בסינפסה ומשפיע על תאי העצב הסמוכים).
התרופות המשמשות לטיפול במיגרנה מורידות את הסינתזה של הסרטונין באיזורים שונים של המח. בפועל, התרופות השונות סותרות זו את פעולתה של זו, ולכן טיפול במיגרנה עלול להגביר את הדיכאון, וטיפול בדיכאון עלול להחמיר את המגירנה.
חלק מהתרופות לטיפול במיגרנה אסורות לשימוש במקביל עם תרופות ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI המשמשות לטיפול בדיכאון. ביחס לתרופות אחרות יש אזהרה, שמחייבת מעקב צמוד אחר המטופל, כדי לוודא שאין השפעות בין תרופתיות בעיתיות במקרה הספציפי שלו.
