בכל ענפי הרפואה – הטיפול המונע הוא הטיפול היעיל ביותר. טיפול שניתן עוד בטרם התחיל החולה לסבול מונע מראש כאב ועוגמת נפש, ומונע נזקים מוקדמים של המחלה.
גם במיגרנה, טיפול מונע הוא טיפול טוב ויעיל. טיפול שמונע הופעת תקפים מאפשר לחולה לחיות חיים נורמליים, ללא הפרעות, וללא ניסיון ל"כיבוי שריפות" כאשר מופיע התקף של כאב.
קיימות שיטות רבות וגישות שונות לטיפול מונע במיגרנה, הכוללות טיפול תרופתי וטיפול שאינו תרופתי כגון היפנוזה. טיפול מונע יכול להפחית את תדירות ההתקפים, עוצמתם ומשכם.
מתי יש מקום להתחיל טיפול מונע במיגרנה?
ההחלטה על טיפול מונע היא אינדיבידואלית, בהתאם לצרכיו ורצונותיו של החולה. עם זאת, כמה קווים מנחים מצביעים על צורך בטיפול מונע.
טיפול כזה מומלץ לחולה הסובל מהתקפים תכופים המפריעים באופן משמעותי לשגרת החיים שלו, חולה שעבורו הטיפול בהתקפים אקוטיים אינו יעיל, והוא מעוניין במניעה קודמת, חולה הסובל ממיגרנה המלווה בסיבוכים (שיתוק, "סוג בזילרי", אוטם מוחי), התקפים המופיעים מעל ארבע פעמים בחודש, וכאלו הנמשכים מעל 12 שעות.
מגוון תרופות מוכחות מדעית כיעילות למניעת מיגרנה
ניתן לחלק את הטיפול התרופתי על פי הקבוצות אליהן משתייכות התרופות: טיפול המפחית את לחץ הדם, טיפול נוגד דיכאון, ותרופות כנגד אפילפסיה. מנגנוני הפעילות של רוב התרופות כנגד מיגרנה לא ברורים, אם כי הוצעו הצעות שונות בנוגע לפעילות הביולוגית המאפשרת את מניעת ההתקפים.
תרופות המפחיתות את לחץ הדם הן תרופות יעילות במניעת מיגרנה. תרופות מקבוצת חוסמי הביטא (מטופרולול, פרופנולול) יכולות להפחית תדירות ועוצמה של התקפים. תרופות אחרות המפחיתות את לחץ הדם כוללות גם חסמי תעלות סידן (בעיקר: ורפאמיל), ומעכבי האנזים המהפך (ACE inhibitors ו – ARB).
בקו הראשון לטיפול המניעתי מקובל להיעזר בחסמי הביטא, אך כדאי לעשות בהם שימוש זהיר בחולים קשישים, בחולים הסובלים ממחלות ריאה (למשל אסטמה), והחולים עם הפרעה בתפקוד המיני. תרופות אחרות משמשות קו שני בטיפול, והשימוש בהן נרחב פחות.
תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת הטריצקילים (בייחוד: אמיטריפטלין) הוכחו גם כן כיעילות במניעת מיגרנה. גם התרופה ונלפאקסין נמצאה טובה לשימוש מניעתי. תופעות הלוואי של תרופות ממשפחת הטריקצילים כוללות ישנוניות, עצירות, יובש בפה וגם הפרעות בקצב הלב. יש לעקוב אחר השימוש בהם ולהיעזר בהן בתבונה.
התרופות האנטי אפילפטיות ידועות כבעלות השפעה על פעילות המוח ועל הולכת האותות החשמליים בו. ולפוראט וטופימראט הראו יעילות במניעת מיגרנה, כמו גם התרופה גבאפנטין (המשמשת גם לטיפול בכאב ממקור עצבי – נוירופתיה).
תרופות אחרות הוצעו, בדרגות שונות של הצלחה, לטיפול מונע במיגרנה: בוטוליניום, בוטרבור (butterbur), קואנזים Q10, מגנזיום, תרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינן סטרואידים (NSAID's), אופיאטים, וויטמין B2. מרבית התרופות הללו לא הראו יעילות משמעותית במחקרים מבוקרים.
אפשרויות שונות לא תרופתיות לטיפול מונע כנגד מיגרנה
מלבד התרופות שהוצגו לעיל, קיימים טיפולים מונעים נוספים למיגרנה. טיפולים התנהגותיים, ביופידבק, וטכניקות להרגעה מראים יעילות מסוימות במניעת מיגרנה. ניתן כמובן לשלב טיפולים אלו עם תרופות מתאימות. חלק מהמחקרים מצביעים על העובדה לפיה דיקור סיני יעיל יותר מתרופות אינבו כמניעה למיגרנה, אם כי טענה זו לא הוכחה במספר מחקרים מבוקרים שפורסמו.
טיפולים דרסטיים יותר, שניתן להיעזר בהם במקרים קיצוניים, כוללים ניתוחי מוח להסרת מוקד פעילות המביא להתקפי מיגרנה, אבל ניתוחים אלו עדיין נמצאים בשלבי מחקר ראשוניים. מכיוון שמיגרנה נקשרה גם למומי לב אחדים, הועלתה סברה שתיקון של מומי לב אלו (מעבר דם מימין לשמאל בלב) יכול לשפר ולמנוע סימפטומים של מיגרנה.
ראו גם:
חשוב שתדעו – חמישה דברים שיש להימנע מהם באבחון ובטיפול בכאב ראש ובמיגרנה
